מיהו סופר?

בילדותי האמנתי שסופר הוא מקצוע: כבאי, רופא, מהנדס, סופר. אבל לא מעט פנים יש לכינוי החמקמק הזה, שאני עצמי לא מחבבת במיוחד. 

מה הופך אדם לסופר - חוזה ראשון, ספר ראשון בחנויות, פרס משמעותי, השאיפה או היכולת להתפרנס בלעדית מהכתיבה? ואולי בכלל עצם הכתיבה וההתכוונות לפרסם יצירה? היכן עובר הגבול בין תחביב למקצוע?

מלבד הכתיבה, יש לי (עוד) מקצוע חופשי ומכובד שרכשתי בעמל רב. אין בו תשוקה רבה, ולכן הוא מתקיים עבורי בחלק מוגבל של היום, במנותק מליבת היישות שלי, המדמיינת והיוצרת. 

פרסום הספר מעורר מחשבות על שינוי כיוון למשהו יצירתי יותר, שלפחות יעורר השראה ליצירות נוספות. ההשראה לספרי שהתפרסם זה עתה נוצרה בתקופה שטרם המקצוע המכובד והלימודים המפרכים שהובילו אליו. יש אמנם ספר המשך בדרך, אבל מה אכתוב אחרי שאסיים אותו?

מצד אחד, נקשרתי כל-כך לדמויות שיצרתי עד שאיני רוצה לדמיין עולם בו אף אחת מהן אינה קיימת עוד. מצד שני, איני רוצה להיות כמו הסופרים שכותבים את אותו סיפור שוב ושוב, ורק שמות הדמויות שונים. לא מעט סופרים בעלי שם עושים זאת, ממאיר שלו ועד פול אוסטר. אפשר לטעון, ובצדק, שהם כותבים על העולם אותו הם חשים שביכולתם לתאר בצורה אמינה, ושגם לעולם הזה יש גבולות. מצד שני, סופר בלי דמיון? בלי תעוזה? בלי יכולת לתאר דברים שמעולם לא התנסה בהם? זה רעיון שקשה לקבל. 

ברגעים כאלה אני מזכירה לעצמי שהוצאות ספרים הן קודם כל עסקים - מטרתן היא למכור את מוצריהן, והמוצרים שהן מציעות למכירה הם ספרים. עצוב, אולי אפילו קצת מגונה, לחשוב על ספרים כמוצרים. הרי הורגלנו שספרות היא אמנות. האם אפשר להמשיך וליצור אמנות על בסיס העתקה, ללא דמיון חדש? האם העתקה היא גם אומנות? האם מחברו של ספר אחד טוב הוא בהכרח סופר טוב?

בעיניי, סופר מעניין הוא זה שבכל ספר מחדש מצליח להיות שלושה אמנים שהם אחד: אמן השפה, אמן הסיפור ואמן הדמיון. מכירים כאלה? ספרו גם לי. 

שלכם, כותבת.