ליגת הפייסבוק

בפייסבוק מדברים גם על ספרים, והרבה. 

מי שחשב שבישראל 2018 כבר לא קוראים ספרים, מוזמן לחפש את קבוצת "מועדון קריאה לאוהבי ספרים" שמונה כ-30,000 חברים, ואת חברתה "עולם הספרים" שמונה "רק" 17,000 חברים. יותר ממאה לייקים ותגובות לפוסט שם הם עניין שבשגרה. יש עוד כמה קבוצות, בנות אלפי חברים, שגם אליהן נאספים משתמשים לקרוא ולפרסם סקירות על ספרים, לדון בשאלות כלליות אודות הרגלי קריאה, ובחלקן גם להיחשף לפרסומים אודות ספרים חדשים.

שנים רבות הזנחתי את פרופיל הפייסבוק שלי. לא רציתי לשתף את כל מעגל "חבריי" בחיי הפרטיים ובהגיגיי, והנחתי שגם הם לא רוצים לשמוע. כפועל יוצא, לא טרחתי לרכוש הרבה חברים, נמנעתי כליל מלהגיב בכל צורה שהיא לפוסטים של אחרים, ובגדול השתמשתי בפרופיל שלי בעיקר כדי לנהל את הדף של מקום עבודתי.

יציאת הספר הביאה לקצה את הפרישות המתוקה הזו. אף שסופרים רבים אינם פעילים בפייסבוק כלל, הרגשתי שככותבת לא מוכרת זו פריבילגיה שאין לי. יצרתי "אירוע חיים" בו הכרזתי על צאת הספר, וזכיתי לתגובות חמות מ"חברים" של נימוס, כאלה שלא חשבתי שאהיה עמם בקשר שוב. תמונת הפרופיל שלי היא זו המופיעה על דש הכריכה, ותמונת הנושא היא פריסה יפהפייה של הכריכה בשלמותה. שיתפתי ועודי משתפת כל דבר שעסק בספר, ועם כל שיתוף כזה אני חושבת, "בטח לכולם כבר נמאס לשמוע על זה". מה שכן, חשבתי שבקבוצות הקוראים הענקיות תהיה תהודה רבה לנוכחות שלי, לאור העובדה שהספר הוא רומן חוצה ז'אנרים שיצא בהוצאה גדולה. 

בפועל, המצב שונה. בקבוצות הקוראים הגדולות בפייסבוק, מרכז הכובד של השיח - בסקירות, בהמלצות ובפרסום - הוא ספרים בעלי ז'אנר מוגדר מאוד, בעיקר הרומן הרומנטי. נחשפתי שם למספר עצום של כותרים שמעולם לא שמעתי עליהם ועל מחבריהם (ובעיקר מחברותיהם), חלקם הגדול בהוצאות עצמיות, ושיש להם קהל קוראים (ובעיקר קוראות) שמצפה להם, חוקר אודות ספרי המשך ומפרגן למחברות בהתלהבות רבה. כמובן, גם לספרים הפופולריים ברשתות החנויות יש שם נוכחות, אולם לא בכמות שציפיתי. מן הסתם, טעמם של המשתמשים הפעילים ביותר הוא זה המכתיב את ההמלצות, וטעם זה אינו בהכרח מושפע מההיצע בחנויות ובהוצאות הגדולות. אין ספק שזה עשוי לאכזב מי שעמל שנים והצליח לבסוף להגשים מה שנדמה כחלומו של כל כותב. 

שוב ושוב אני משננת לעצמי שזו לא אותה ליגה, ושאיני מתחרה באמניות הרומן הרומנטי הדיגיטלי שמשחררות ספר כל כמה חודשים. ועדיין, משהו בכל זאת צורב: איך, מבין כל האנשים שכבר קנו וקראו את הספר שלי, איש לא ממליץ עליו כאן? כיצד ייתכן שהוא טוב מספיק בשביל ההוצאה הגדולה בארץ, בשביל העשירייה הפותחת של צומת ספרים ואפילו בשביל רשימת רבי המכר, אבל לא בשביל הסוקרים והמגיבים? האם שנים של עבודה לא עומדות, בעצם, במבחן הקהל? האם זהו באמת "הקהל"? ואם לא, היכן הוא? 

אם לכם יש רעיון היכן הוא, כתבו ותעודדו את רוחי. 

 שלכם, כותבת.